מכירים את השיר של שלמה ארצי: "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת…". התופעה המתגלה לאדם באופן לא צפוי או בזמן לא ברור ואפילו ללא התראה מוקדמת, שהאדם הכין את עצמו לקראתה. היא יכולה להופיע בצורות מאד שונות ומגוונות.
לדוגמא אדם קם בבוקר נכנס לחדר האמבטיה מביט במראה ואינו מבין מי היא הדמות המשתקפת מולו. המחשבות רצות – לאן נעלם הזמן מנקודה מסוימת בחייו ועד עתה. הוא אינו מבין מה עשה בכל השנים הללו ומה יצא לו מהן ועוד יותר מכך עולה בו השאלה על העתיד – מה הוא אמור לעבור בשנים הבאות ומה המשמעות של החיים.
צומת דרכים רגשית ופסיכולוגית כזו המתעוררת באדם, נובעת על פי חכמת הקבלה מסיבה מאוד מעניינת. מקובלים שחקרו את המערכת הרוחנית גילו שלכל אחד מאיתנו חלק ותפקיד במערכת הנקראת בחכמת הקבלה "נשמת האדם הראשון". מערכת זו הינה נשמה אחת גדולה הכוללת את כל הנשמות של כל הנבראים.
בכל נברא ישנה נקודה שנקראת "הנקודה שבלב" המחברת אותו לנשמה הכללית. כאשר מגיע זמנו של אותו נברא "להתעורר", המערכת שולחת לו אות באמצעות הנקודה שבליבו. אז ,ללא כל קשר למצב שבו הוא נמצא בחיים מושלמים או בחיים הרחוקים מהשלמות, מתעוררת בו השאלה של מה הטעם בחיים? במילים אחרות מהי משמעות החיים?
בנקודת זמן זו אפילו המערכת דואגת להביא את האדם למקום או סביבה בה הוא יכול לקבל תשובות לשאלות אלו. יכול להיות שהוא יראה פרסום על חכמת הקבלה, אולי יתקל בספר בנושא, אולי ישמע מחבר שהיה במפגש שבו דיברו על משמעות החיים ובין היתר מישהו דיבר על חכמת הקבלה.
האופנים הם שונים ומגוונים, יחד עם זאת כולם מכוונים לאפשר לאדם להוסיף למסלול החיים שלו תובנה חדשה שתפתח לו עולם ומלואו שלא חשב שהוא נמצא בתוכו.
הכרה שיש משמעות לחיים שלנו פותחת באדם תפיסת מציאות חדשה. תפיסה זו מוציאה אותו למסע פנימי עמוק. במסע הוא לומד להכיר את הכוח שברא את המציאות ומה המטרה שלו כלפי כל הנבראים ביקום ובמיוחד עבור האדם המכונה "נזר הבריאה".